בבית המשפט העליון
בר"ם 7153/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
וננו דני בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. המועצה האזורית נחל - שורק
2. ערן י.ד. בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-בש"א 31826/08; 31804/08 במסגרת עת"מ 2124/08 מיום 10.8.2008 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' רונן
בשם המבקשת: עו"ד יואב ביין; עו"ד יצחק בן אשר
החלטה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' רונן) אשר דחה בקשה לצו ביניים שהגישה המבקשת במסגרת עתירתה. עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן צו ארעי.
2. עניינה של העתירה שהוגשה לבית משפט קמא במכרז לביצוע עבודות תשתית בהיקף נרחב לקראת הקמתו של יישוב קבע למפוני גוש קטיף באזור המשיבה 1 – המועצה האזורית נחל שורק. המשיבה 2 שהצעתה הייתה הזולה מבין ההצעות שהוגשו למכרז הוכרזה כזוכה ונגד החלטה זו הופנתה עתירתה של המבקשת ועמה בקשה לצו זמני שימנע את התקדמות הליכי המכרז וביצועו. בית משפט קמא בהחלטה מפורטת דחה את הבקשה לצו זמני ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
3. בבקשת רשות הערעור מעלה המבקשת מספר טענות: ראשית כי נוכח מסמכי הביטוח שצורפו להצעת המשיבה 2 מדובר בהצעה מסוייגת ומותנית שהיה מקום לפוסלה. שנית, כי המשיבה 2 אינה עומדת בתנאי הסף של ניסיון בביצוע עבודות בהיקף דומה וכי היא חרגה בעבר מתנאי הרישיון הקבלני שלה דבר העלול להוביל לשלילתו. בהקשר זה טענה המבקשת כי "לא ייתכן שהרשות תיתן ידה לעודד מציעים לעבור על החוק על מנת לזכות במכרז". שלישית כי המשיבה 2 לא צירפה את כל המסמכים שהיה עליה לצרפם להצעתה. בענין מאזן הנוחות טענה המבקשת כי מדובר במכרז לביצוע עבודות תשתית ואם לא יינתן צו ביניים תיהפך העתירה תיאורטית. כמו כן נטען כי, מאחר שהמשיבה 2 הפרה את תנאי הרישיון שלה קיימת סכנה ממשית שרישיונה יישלל – מה שיעכב את ביצוע המכרז וירע את מצב מפוני גוש קטיף. המבקשת אף הוסיפה כי יש לשקול שיקולים של מסר ציבורי נגד "גורמים שפועלים בעבודות קבלניות ללא רשיון". כמו כן טענה המבקשת כי נוכח היקפו של המכרז יש לו משמעות רבה לא רק מבחינה כספית אלא גם מבחינת צבירת מוניטין וניסיון.
4. עיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו לבית משפט קמא והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בשאלת סיכויי העתירה ציין בית המשפט ולו לגבי חלק מהטענות כי הם "אינם מבוטלים". הערכה זו של בית המשפט מקובלת עליי. בשאלת מסמכי הביטוח המסוייגים יש פנים לכאן ולכאן וכפי שקבע בית המשפט "סיכויי הצלחה של המבקשת בטענה זו אינם מבוטלים. יחד עם זאת, גם טענות המשיבות הן טענות שלא ניתן לקבוע כי ברור שלא יתקבלו". באשר לטענה כי המשיבה 2 אינה עומדת בתנאי הסף בעניין ניסיון בביצוע עבודות בהיקף דומה – בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת פרשנות התנאי של ניסיון "בעבודות דומות". המבקשת טוענת כי מדובר בדרישה לביצוע עבודות בהיקף דומה ואילו המשיבות טוענות כי מדובר בתנאי שעניינו ביצוע עבודות מסוג דומה ולא דרישה של היקף. בית המשפט קבע כי "לא ניתן לקבוע כי הפרשנות שננקטה על ידי ועדת המכרזים היתה בלתי סבירה". קביעה לכאורית זו מקובלת עליי ואיני מוצאת מקום להתערב בה. באשר לטענה כי לא צורפו המסמכים הנדרשים – גם בעניין יש בין הצדדים מחלוקת "פרשנית" כאשר המשיבות טוענות כי צירוף המסמכים לא היווה "תנאי סף". מוכנה אני להניח כי גם לגבי טענה זו לא ניתן לומר כי לכאורה אין לה כל סיכוי להתקבל. ואולם, בסופו של יום אבן הבוחן העיקרית בשאלת מתן צו הביניים היא בשיקולי מאזן הנוחות. בעניין זה קבע בית המשפט כי "העובדה שקבלת הבקשה תביא לדחייה של ביצוע עבודות התשתית באופן שיפגע גם בצדדים שלישיים – אותם מפונים שאמורים להתיישב ביישוב, הוא שיקול משמעותי שיש להביאו בחשבון". אכן השיקול של פגיעה בצדדים שלישיים ובפרט כשמדובר באנשים שאין מחלוקת כי הם ממתינים ליישוב קבע משך שנים לא מעטות הוא שיקול בעל משקל רב במסגרת מאזן הנוחות. יש בו, בנסיבות העניין, כדי להכריע את הכף. יש גם לזכור כי אם בסופו של דבר תתקבל עתירת המבקשת היא עדיין תוכל לדרוש פיצוי כספי.
5. הטרידה אותי במידה מסוימת טענה לפיה המשיבה 2 הודתה, לטענת המבקשת, שבביצוע עבודות קודמות הפרה את תנאי הרישיון שלה וכי יש ליתן משקל למסר הציבורי של שמירה על "שלטון החוק". המבקשת אף טענה כי רישיונה של המשיבה 2 עלול להישלל וכי יש ליתן לדברים משקל. ואולם, בעניין זה טענות המבקשת לפחות לעת הזו הן ספקולטיביות באופיין. כך, לא הוצגה כל תלונה רשמית שהוגשה נגד המשיבה 2 וכן לא נראה כי נפתח בעניין זה כל הליך.
6. אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לצו ארעי. משלא נתבקשו תגובות נוספות לא יהיה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז אב, תשס"ח (17.8.2008).
http://www.court.gov.il
